במחקרים שנערכו לבדיקת השפעת אצת הספירולינה נמצא כי יש לה השפעה חיובית על מחלת האנמיה ועל הפרעות המטולוגיות

מחלת האנמיה, “חוסר דם”, מצביעה על מחסור בהמוגלובין – החלבון שנותן לדם את צבעו האדום ומצוי בכדוריות הדם האדומות. ההמוגלובין מעביר מולקולות של חמצן מהריאות אל רקמות הגוף השונות ומחזיר לריאות את דו־תחמוצת הפחמן.

במחקר, שנערך בשנת 2011 בארה”ב, נבחנה השפעת אצת הספירולינה על מחלת האנמיה, לאחר שפורסמו מחקרים לפיהם לספירולינה ישנה השפעה נוגדת חמצון ודלקות.

כארבעים גברים ונשים השתתפו במחקר וקיבלו מנת ספירולינה מידי יום למשך כשלושה חודשים.

המחקר הוכיח עליה יציבה בערך הממוצע של ההמוגלובין כאשר התועלת ניכרה יותר בקרב נשים מבוגרות. במקביל, נצפתה עליה בפעילות ה- IDO-ובתאי הדם הלבנים ומכך הסיקו כי מצבם של חולי האנמיה יכול להשתפר בזכות הספירולינה.

מחקר אחר, שנערך בשנת 2007 בהודו, בדק את השפעת אצת הספירולינה הידועה במרכיביה התזונתיים העשירים,  על הפרעות המטולוגיות שחלקן נגרמות בשל תרופת הפניטואין, המטפלת באפילפסיה ועלולה לרוקן מהגוף חומרים מזינים חיוניים והכרחיים כגון ויטמינים וחומצות ובשל כך גורמת לתופעות לוואי רבות הקשורות למערכת הדם וכן לעייפות ואיטיות בדיבור.

בתהליך המחקרי קיבלו חולדות מנת פניטואין בנוסף למנת ספירולינה במנות מדודות שונות.

ואכן כצפוי, הפניטואין הפחית משמעותית את ההמוגלובין ואת תאי הדם האדומים והלבנים ובנטילת מנה של 50 מ”ג ו-100 מ”ג אצת הספירולינה לא הצליחה להשפיע, לעומת החולדות שקיבלו מנה מוגדלת כפולה ובגופן ניכרה עליה ניכרת של ההמוגלובין בדם מבלי שהפניטואין ישפיע לשלילה.